אימון, בהיותי מאמן מזה שנים ובעל תואר גם בייעוץ, נבדל מאוד ערכית ומעשית מול שתי הגישות האחרות. מקור הסמכות באימון – שווה, המאמן גם אם רצוי שיהיה עצום בידע שלו האקדמי ומהחיים – מחוייב לסייע למתאמן ליצור יצירת חיים מקורית משלו – אם זה פתרון כזה או אחר או דרך חיים. האימון רגליו מונחות מאוד על הקרקע המעשית (התנהגותית ורגשית), משם ולשם מתנהלים כל התהליכים הקוגנטיביים/ מחשבתיים. המאמן – חייב לשקף בענווה ובעצם נמדד על פי יכולתו לפתוח שאלות ודרכן לפלס דרך, הגישות האחרות נותנות המון מקום לדעתנות. האימון לקוח בתור הנחת בסיס – חקר מבוסס מדדים וראיות יש באימון ניקיון רב כשהוא נעשה במיטבו. המאמן מאפשר למתאמן לבחון את עצמו כסימולציה באימון ויותר חשוב מזה במה שמתרחש בפועל בין המפגשים. עד כאן בגדול ההבדל למרות שיהיו מי שיגידו "גם אצלנו זה ככה". ידע מעמיק משלי – זה לא! זה שחלק מהדברים קיימם וגם מתונים אישיות של המטפל והיועץ – עדיין לא עושה את זה הפוקוס העיקרי של הגישות האלו.
הדומה – – בכל אחת מהדרכים – שיחות, הכלה, קבלה, דיבור על רגשות ובחינה שלהן, התעסקות בעבר בהווה ובעתיד . הבדל – האימון עוסק בעיקר בהווה עתיד ובעתיד הווה ויש באימון דרך ייחודית משלו לטפל בעבר. בעיקר ההתעסקות היא בהווה-עבר ולפי הצורך של המתאמן ומתוך גישה מנהיגותית (הדדית).
אני יכול לומר בודאות שאיתי ועם הלקוחות שלי האימון עושה מה ששתי הגישות האחרות – לא הצליחו לעשות וליצר בפועל.
יחד עם כך, כדי להיות מאמן חשוב לצבור לפחות תואר ראשון בתחום מדעי ההתנהגות/ חינוך/ עו"ס ועד שמתחילים שווה לצבור לפחות 5 שנות ניסיון בפועל בעבודה מקדמת עם אנשים מסוגים שונים. ולכן , כל מה שכתבתי כאן התייחס למאמנים שהתפתחו כמאמנים, גם אם עשו את השלבים המוקדמים כיועצים או מטפלים שזו דרגה ראשונית בעיני בהתפתחות. נכון להיום המון יועצים לומדים ומיישמים אימון וגם לא מעט מטפלים. אימון קלאסי ומקצועי זה העתיד בעיני.

התמונה מאת: Geralt מאתר: Pixabay