מחפשי עבודה רבים נופלים במלכודת הזאת. מוכרים רבים מספור שוב ושוב טועים. מנהלים חושבים שעשו את מיטבם אם תפשו את העובד באופן מזדמן ו"אמרו לו". עובדים מעטים "מנצלים את ההזדמנות" לומר משהו שמאוד לוחץ עליהם למנהל או לחבר לעבודה. המזדמן אמנם נוח – אבל לא עובד!
1. הצד השני אינו בהכרח פנוי לקלוט את הדברים במלואם וודאי שלא לעומקם.
2. גם אם האחר מפנה רגע – יתכן שראשו אינו פנוי.
3. שיחה מזדמנת לרוב נתונה לקטיעה על ידי גורמים מזדמנים שצצים אצל שני הצדדי. זה שלהוט לדבר וזה שנאלץ להקשיב לפעמים.
4. ברוב המקרים זו אמירה מונולוגית ולא דיאלוג שיכול להבהיר דברים.
5. נטייה של המונוגוליסט להניח שהוא רואה את כל התמונה.
6. איך אפשר להמשיך לדבר בלי לבקש רשות (בלי קשר להיררכיה).
7. אין התאמה של התנאים ולכן – ריבוי של "רעש" (מוטיב הרעש הוא מוטיב מרכזי בתקשורת)
8. זה פסיבי , סביר להניח שלא הוכן במיטבו.
9. זה מייצר אשלייה ש"אמרתי" ו"הקשיבו" וזה כבר ממש מסוכן!!!
10. זה מזמין מטען רגשי ואופציות שונות לפיצוץ גלוי או מוסתר.

ויש עוד חסרונות רבים בצד היתרון שסוף סוף מצאתי את המישהו שחשוב לי לדבר איתו כדי לקדם דברים. כותב שורות אלו גם בעד ניצול הזדמנויות ועל זה ניתן ללמוד בפרק נפרד. אז השאלה המשמעותית היא איך אני מרכז מסר בשניות ודקות מועטות.

טיפים שסוגרים את הפוסט הזה לעת עתה:
1. תיזום פגישה אפילו ובמיוחד עם מישהו שאתה נרתע ממנו.
2. תזמן, וקבע מיקום באופן משותף ומתוכנן. הקצה לזה זמן.
3. מותר לנצל את המפגש המזדמן כדי לודא שהפגישה תתקיים. אפשר גם לבקש פגישה אחרי הצגה עצמית מעולה.
4. תמיד לבקש רשות. להזהר מנאומים והגדות.
5. אם זה לא מספיק חשוב כדי להיפגש – אולי מוטב לותר על זה.

כל זה בפרט כרקע לשיחה משמעותית וכדאי שנלמד גם איך לעשות אותה.

יש מה לעשות
IDo